המשיבה מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
	ע"פ  5141/10
בפני:		כבוד השופט א' א' לוי
		כבוד השופט א' גרוניס
		כבוד השופטת ע' ארבל

המערער:	חוסין אלבחבאסה
	נ  ג  ד
המשיבה:	מדינת ישראל

                                   

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 25.5.10, בת.פ.ח. 1184/08, שניתן על ידי השופטים ר' אבידע, מ' ברנט ומ' לוי

                                   

תאריך הישיבה:	ח' בכסלו התשע"א	(15.11.10)
בשם המערער:	עו"ד לייסט אלקנה ; עו"ד אנגאם ספיה
בשם המשיבה: מתורגמן:	עו"ד מאיה חדד מר בדריה עותמי

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1.      בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נטען, כי בחודש יוני 2008 נעתר המערער להצעתו של פעיל בארגון החזית העממית לשחרור פלסטין לפעול במסגרת הארגון. בעקבות כך החל המערער לבצע שמירות כשהוא נושא נשק, ותפקידו היה (בלשון כתב האישום) "לדווח לממונים עליו על כניסה אפשרית של כוחות צה"ל לרצועת עזה ולהתעמת עם חיילי צה"ל".

עוד נטען, כי בחודש אוגוסט 2008 נעתר המערער להצעתו של אחר להשתתף בחפירתה של מנהרה מרפיח למצרים. נטען, כי למערער "היה יסוד סביר לחשד כי [המנהרה] נועדה להברחת אמצעי לחימה וסחורות ממצרים לרצועת עזה". לאחר זמן מה הפסיק המערער את השתתפותו בעבודות החפירה, והיה זה בעקבות כך שאחד מאלה שעסקו בחפירה מצא את מותו. לבסוף, נטען כי ביום 5.10.08 הסתנן המערער לישראל במטרה להיעצר על ידי כוחות הביטחון, וכך היה.

המערער הודה בעובדות האמורות בגדרו של הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של נשיאת נשק שלא כדין, ניסיון לאספקת אמצעים לביצוע פשע והסתננות. בגין כל אלה הוא נדון לשלוש וחצי שנות מאסר ושמונה חודשים מאסר על-תנאי.

2.      המערער משיג בפנינו על הרשעתו באישום השני, הואיל ולהשקפתו לא היה בעובדות בהן הודה כדי להוכיח כי התקיים בו היסוד הנפשי לעבירה לפי סעיף 498 לחוק העונשין. נטען, כי כל שיוחס לו היה כי היה "יסוד סביר לחשד" כי המנהרה תשמש להברחת נשק, ובהגדרה זו יש לבסס, לכל היותר, יסוד נפשי של רשלנות, ובכך אין די להרשעה בעבירה של "ניסיון לאספקת אמצעים לביצוע פשע".

3.      טיעון זה אין בידינו לקבל. אכן, הדרך בה ניסחה המשיבה את סעיף א(3) לעובדותיו של האישום השני אינה בהירה דיה. אולם, היא עשויה להשתלב גם בידיעה של המערער לכך שהוא מסייע לאחרים בדרך של מתן אמצעים לביצוע פשע. אפשרות זו הופכת לממשית הואיל והמערער, שיוצג בידי סנגור, לא העלה הסתייגויות קודם להרשעתו בסעיף זה, ככל הנראה מתוך ידיעה שגם היסוד הנפשי שבעבירה מתקיים בו. כך או כך, שאלה זו חייבה ברור עובדתי אותו ניתן היה לקיים בפני הערכאה הדיונית בלבד, ומשהמערער בחר שלא לעשות זאת, הנחתנו היא כי בטענה מאוחרת זו שעלתה רק בשלב הערעור, אין ממש. לעניין זה נוסיף, כי במהלך שמיעת הערעור הודענו לבא-כוח המערער כי נהיה מוכנים לשקול את החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי כדי לאפשר לשולחו לנהל משפט כהלכתו, אולם הוא בחר שלא לעשות זאת.

4.      גם בעונש לא מצאנו עילה להתערב. המערער פעל בשליחותו של ארגון טרור שמטרתו אינה "הגנה פסיבית" על רצועת עזה (כהגדרת בא-כוח המערער), אלא התקפית מובהקת – לפגוע בחיילים ואזרחים ישראליים. ככזה, באותו ארגון וכל הפועל מכוחו גלומה סכנה מוחשית למדינת ישראל וכוחות הביטחון שלה, ומכאן הצורך לנקוט במדיניות ענישה מחמירה כדי להרתיע את הרבים.

נוכח האמור, החלטנו לדחות את הערעור על שני חלקיו.

         ניתן היום, ח' בכסלו התשע"א (15.11.2010).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

מאהר ג'מיל עלי ח'מאיסה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ  8072/10

בפני:	כבוד השופט א' א' לוי
	כבוד השופט א' גרוניס
	כבוד השופטת ע' ארבל

העותר:

מאהר ג'מיל עלי ח'מאיסה

                                          

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבים:	1. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש
	2. שופט בית המשפט הצבאי לערעורים

                                   

עתירה למתן צו על-תנאי

                                   

תאריך הישיבה:

ח' בכסלו התשע"א

(15.11.10)

בשם העותר:

עו"ד חאג' מופיד

בשם המשיבים:

עו"ד סגל-אלעד אבינעם

פסק-דין

העותר מבקש כי נורה על שחרור ממעצר מנהלי בו הוא נתון מאז חודש ינואר 2009, ולכך אין בידינו להיעתר. מחומר מודיעיני חסוי שהוצג בפנינו, בהסכמתו של בא-כוח העותר, עולה כי מדובר במי ששחרורו עלול להוות סכנה לביטחון האזור, ולפיכך איננו סבורים כי בהחלטת המשיבים נפל פגם המצדיק את התערבותנו.

העתירה נדחית.

ניתן היום, ח' בכסלו התשע"א (15.11.2010).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

כבוד הנשיאה ד' ביניש

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א  6734/10

בפני:

כבוד הנשיאה ד' ביניש

המערערת:

פלונית

                                          

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיב:

פלוני

                                   

ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (השופטת ט' סיון, סגנית הנשיאה) מיום 31.8.2010 בתמ"ש 97580/97  למחוק על הסף את הבקשה לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בהליכים שבין הצדדים בערעור זה

                                   

בשם המערערת:              עו"ד אליהו שגב

פסק-דין

         ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (השופטת ט' סיון, סגנית הנשיאה, להלן: השופטת או בית המשפט), מיום 31.08.2010 בתמ"ש 97580/97, למחוק על הסף את הבקשה לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בהליכים שבין הצדדים בערעור זה.

1.      בין הצדדים, בני זוג שנתגלע ביניהם קרע ואשר התגרשו לאחרונה, נדונו מספר תביעות רכושיות בבית המשפט לענייני משפחה החל בשנת 1997. ביום 20.2.2003 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט לענייני משפחה ובו הוחלט, בין היתר, כי על המערערת לפנות את דירת המגורים וכי הדירה תימכר, כאשר באי-כח הצדדים ימונו ככונסי נכסים על הדירה. לאחר דיונים בערכאות הערעור ולאור חוסר שיתוף הפעולה בין הצדדים, מינה בית המשפט כונס יחיד לצורך השלמת הליכי מכירת הדירה, הוא בא-כח המשיב. ביום 23.8.2010 דחה בית המשפט את בקשת בא-כח המערערת להתמנות לכונס משותף על הדירה ונימק זאת נוכח סיומו המתקרב של הליך הכינוס. על החלטה זו תלויה ועומדת בקשת רשות ערעור בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.

2.      נוכח החלטה זו הגישה המערערת בקשה לפסילת השופטת מלדון בכלל התובענות שבין הצדדים. בית המשפט הורה ביום 31.8.2010 למחוק את בקשת הפסלות בקובעו כי "אין בפני כל הליך, התיק סגור, ובכל הבקשות ניתנו החלטות, לפיכך אין מקום לבקשה זו והיא נמחקת על הסף". ביום 6.9.2010 דחה בית המשפט את בקשת המערערת להפסקת הליכים בקובעו כי "מאחר ולא ניתנה החלטה על בקשת הפסלות לגופה, מהטעם שאין הליכים בפני בית משפט זה, וכאמור בהחלטה, הרי שאין לערעור בפני בית המשפט העליון, דהיינו: לא חלים כאן דיני הפסלות והתקנות בעניין זה. וכאמור, אין תביעה, מועד, והתיקים סגורים ועל כן הבקשה אינה מובנת, "אין דיון אותו יש להפסיק". מכאן הערעור שלפניי.

3.      המערערת טוענת כי הליך הכינוס טרם תם והוא עדיין תלוי ועומד. כן תלויות ועומדות בפני בית המשפט תביעות נוספות שעניין פיצויים, איזון משאבים וכן בקשות לסעדים זמניים. לפיכך מן הראוי היה לדון בבקשת הפסלות לגופה. המערערת טוענת כי דחית בקשת בא-כוחה להתמנות ככונס משותף יחד עם בא-כח המשיב מהווה פגיעה קשה בעקרונות חוקתיים של זכויות קניין  ושוויון. המערערת מצביעה על שורת החלטות של בית המשפט, ובהם פסק הדין משנת 2003, אשר יש בהן, לטענתה, משום הבעת דעה ברורה נגדה ומשוא פנים כלפיה. השגתה העיקרית היא נגד ההחלטה מיום 23.8.2010 שלא למנות את בא-כוחה הנוכחי ככונס משותף על הדירה, למרות שבהחלטתה קודמת קבע כי ימונה כונס נוסף מטעם המערערת, כדי לשמור על זכויותיה הקנייניות בהליך המכר ולאחר שהשתהה במתן החלטתו, כאשר בינתיים הליכי הכינוס ממשיכים, ללא קבלת חוות דעת שמאית. לטענת המערערת, מדובר במציאות אובייקטיבית שבה דעת בית המשפט ננעלה באופן המצדיק את פסילתו. לחלופין, מבקשת היא לרכך את ההלכה הנוהגת בנוגע לפסלויות שופטים, אשר תביא להחזרת האמון במערכת המשפט.

4.      ביום 16.9.2010 דחיתי את בקשת המערערת לעכב את ההליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה עד להכרעה בערעור. ביום 1.11.2010 ביקשתי את הערותיה ותגובתה של השופטת בטרם מתן החלטה. השופטת ציינה בתגובתה מיום 3.11.2010 כי ביום 6.10.2010 הגיש הכונס בקשה לאישור הסכם מכר הדירה וכי היא ביקשה את עמדות הצדדים לבקשה זו. השופטת ציינה עוד כי לו היתה המערערת שבה ומגישה את בקשת הפסלות במועד זה, היתה האחרונה נותנת החלטה לגופה בבקשה. כן מציינת השופטת כי מאז מתן פסק הדין בשנת 2003 מנסה המערערת בכל דרך, לרבות בדרך של הגשת בקשות רשות ערעור, לעכב את הליך הכינוס. עוד מוסיפה השופטת כי שתי התביעות החדשות שהגישה המערערת לא היו בפני השופטת בעת מתן החלטה ביום 31.8.2010, אך מיום 6.10.2010 אכן מתנהלים בפניה הליכים בין הצדדים. במצב דברים זה מודיעה השופטת כי אם תפנה המערערת ותבקש לדון בבקשת הפסלות, תדון בה לגופה. המערערת ביקשה לצרף הודעה המתייחסת לתגובת השופטת, בה טענה, בין היתר, כי העובדות המתוארות בתגובה בנוגע להליכים המתנהלים בפני השופטת אינן מדויקות. המערערת הודיעה כי היא עומדת על ערעורה.

5.      נוכח האמור בתגובת השופטת לפיה, בנסיבות העניין, אם תפנה המערערת ותבקש לדון בבקשת הפסלות, תדון בה לגופה. גם לאור האמור בהודעת המערערת, דין הדחיה על הסף של בית המשפט קמא להתבטל, נוכח קיומם של הליכים כיום בפני השופטת של בית משפט קמא. לפיכך, אם אכן עומדת המערערת על בקשת הפסלות, תודיע על כך לבית המשפט קמא כדי שידון בה לגופה ויתן החלטתו.

הערעור מתקבל, אפוא, באופן חלקי, רק במובן האמור לעיל.

ניתן היום, י' בכסלו התשע"א (17.11.2010).

ה נ ש י א ה