תיפקודה התקין של הרשות השלטונית בישראל. יש להגן על אימון זה, תוך עמידה על כך ששוטרי ישראל ימלאו תפקידם למען הציבור ביושר, נקיון כפיים, ושמירה על גידרי החוק. אימון זה עומד בבסיס תיפקודן של רשויות אכיפת החוק, ובלעדיו לא יוכלו לבצע את משימותיהן" (בג"צ 7141/05 ויתקין נ' מפכ"ל המשטרה, פסקה 14 (27.2.2006); ראו גם בג"צ 7074/93 סויסא נ' היועץ המשפטי ממשלה, פ"ד מח(2) 749, 774-775 (1994); בג"צ 961/92 בן יאיר נ' מפכ"ל המשטרה, פ"ד מו(3) 516 (1992); בג"צ 204/81 בן נעים נ' מפכ"ל המשטרה, פ"ד לה(4) 469 (1981); בג"צ 8225/07 סדיק נ' מפכ"ל המשטרה (6.7.09) פסקה 41; בג"צ 5562/07 שוסהיים נ' השר לבטחון פנים, פסקאות 8, 16, 17 (לא פורסם, 23.7.2007)).
1. הפרשה שנחשפה בעתירות אלה מציבה שאלות קשות ביחס לתפקודה של המשטרה, ושל השוטרים האינדיבידואליים במסגרתה, בכל הקשור להכרה בהשכלה גבוהה ובהטבות שכר בעקבותיה, תוך סטייה מהותית מהדרישות שנקבעו לצורך כך על פי מדיניות המשטרה. בירורן של העובדות הספציפיות ביחס לגורמים השונים המואשמים כי נטלו חלק בפרשה זו עתיד להיעשות בהליכים הפליליים והמשמעתיים שהמדינה יזמה בנושא הנדון.
עם זאת, נראה כבר עתה, כי פרשה זו, שבה זכו מאות שוטרים להטבות שכר מפליגות שלא היו ראויים להן, תוך הסתייעות בתעודות ומסמכים ששיקפו, לכאורה, נתונים כוזבים, מכתימה בכתם כבד את המעורבים בה, ופוגעת פגיעה קשה במעמדה של המשטרה ובאמון הציבור בטוהר פעולתה. תופעה זו הביאה לסיכול מדיניות המשטרה לעודד את ציבור השוטרים לרכוש השכלה גבוהה ברמה נתונה, ולתרום בכך למיצוי יכולותיהם של אנשי המשטרה, ולהעלאת רמת תיפקודם בשירות. התגמול הכספי הפך למטרה העיקרית, ורכישת ההשכלה ליעד מישני, נילווה, שלא יוחס לו ערך ממשי. הוצאו כספי מדינה בסכומי עתק למטרה שלא לשמה נקבעה המדיניות, ואשר לא לה נועדו הכספים. במימוש הסטייה ממדיניות הרשות מואשמים לא רק גורמי ההנהגה מהרשויות השונות הנוגעות בדבר, אלא גם שוטרים מן השורה. תופעה של גניבת דעת הרשות הציבורית במצגי כזב הנוגעים לרכישת השכלה גבוהה פשטה גם במערכות החינוך ונבחנה בערכאות (השוו, לדוגמא: עש"מ 5051/06 מדינת ישראל נ' סלאמה (לא פורסם, 17.10.2007); עש"מ 3666/06 אסדי נ' נציבות שירות המדינה, פסקאות 16-19 (לא פורסם, 7.11.2007); עש"מ 1110/08 מדינת ישראל נ' אבו ליל (לא פורסם, 22.4.2009)).
נדרש, אפוא, שידוד מערכות מן השורש, אשר החל בהחלטת המשטרה לבטל את ההכרה בזכאות השוטרים להטבות שכר בעתיד. החלטה זו התחייבה בנסיבות הענין ונתקבלה כדין. יש לקוות כי יופקו הלקחים הראויים מפרשה זו, וכי בעקבותיהם תגבר המודעות בקרב המשטרה לאחריות המוטלת על גוף זה ככלל, ועל אנשיו כפרטים, לשמש דוגמא ומופת לשמירה על תקנת הציבור, על טוהר המידות ונקיון הכפיים, ולהקפדה, קלה כחמורה, ביישום נורמות התנהלות תקינות וראויות בשירות המשטרה.
דין העתירות להידחות.
העותרים בשתי העתירות ישאו יחדיו בשכר טרחת עו"ד מטעם המדינה בסך 30,000 ₪.
ש ו פ ט ת
השופטת ע' ארבל:
אני מסכימה עם פסק דינה של חברתי השופטת א' פרוקצ'יה.
בהתנהלות המשטרה נתגלה פגם בכל הקשור להכרה בהשכלה גבוהה ובהטבות שכר בעקבותיה. מסתבר, על בסיס ראיות מנהליות, שהוצאו כספי מדינה בסכומים גבוהים ביותר, למטרה אחרת מזו שלשמה נקבעה המדיניות. משהתברר שהמשטרה שילמה מכספי ציבור הטבות שכר אשר ניתנו בניגוד לתנאים המוקדמים שנקבעו לצורך הזכאות בתשלום, היה מקום להורות על הפסקת התשלומים באופן מידי, ולשים קץ לסטייה מהכללים והנוהלים המחייבים. המשטרה מצידה קיבלה החלטת מדיניות להפסיק את תשלומי הטבות השכר שהשתלמו לשוטרים על בסיס תעודות כוזבות בכפוף לבדיקות פרטניות. משכך העותרים אינם יכולים להישמע בטענה כי הפסקת תשלום ההטבות, בחריגה מהדין והנוהל, תפגע בהם. שכן, בנסיבות שנוצרו, אין בידם זכות מוקנית לקבלת ההטבות שמקורן בפגם בשימוש שנעשה בכספי המדינה.
כפי שנאמר לא אחת, חוסנה ועוצמתה של המשטרה נשענים על נורמות מוסריות, ערכים ודפוסי התנהגות ראויים, ועל המשאב האנושי והמקצועי. משטרת ישראל אמונה על קיום הסדר הצבורי, בטחון הנפש והרכוש ותפקודה נסמך על אמון הצבור, כגוף הפועל ביעילות, בהגינות ומתוך רמת מוסר גבוה. על אמון זה עליה לשמור מכל משמר.
אני מצטרפת לתקווה אותה הביעה חברתי, כי יופקו הלקחים הראויים וכי תגבר המודעות לאחריות המוטלת על המשטרה כרשות ועל כל אחד מהפרטים שבקרבה, כדי שיוכלו לשמש דוגמא ומופת.
ש ו פ ט ת
השופט א' רובינשטיין:
מסכים אני לחוות דעתה המקיפה של חברתי השופטת פרוקצ'יה. התופעות שנגלו כאן גורמות עצב רב למי שמשטרת ישראל יקרה לו כגורם חיוני במדינה, ולהבדיל תורת ישראל יקרה לו בהיותה סממן הצופן הגנטי של עם ישראל, כדברי רב סעדיה גאון (המאה העשירית) "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה". כבר אמר התנא רבי צדוק (אבות, ד', ה') על דברי תורה "אל תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קרדום לחפור בהם". גם אם נקבל כי "כלי קודש", רבנים ואחרים, מתפרנסים מתורתם, ויש רבים ש"תורתם אומנותם" - יסוד היסודות, כשבתורה עסקינן, הוא "יושר דברי אמת" (קהלת י"ב, י'). בין חכמי המשפט העברי בלט הרמב"ם באמרו (בפירוש המשניות לאבות ד', ה') "דע שזה שאמר שלא תעשה התורה קרדום לחפור בו, כלומר לא תחשבהו כלי לחיות בו", והוא מוסיף דברים חריפים בעניין זה שלא אפרטם; ועוד כתב בהלכות תלמוד תורה, ג', י' "לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה". אמנם, היו רבים אחרים שסברו כי מותר לחכמים ליטול שכר; ראו דברי רבינו יוסף קארו בפירושו כסף משנה, הלכות תלמוד תורה, ג', י' ואולם, במה דברים אמורים, במי שאכן עניינו ועסקו בתורה, ולא במי שעושה בה שימוש שלא כהלכה כדי להגדיל שכרו. הדעת נותנת כי בין השוטרים בהם עסקינן היו כאלה שלמדו ברצינות בספר "לפי הספר", וגם אם לכוונתם לשם שמים נתלוותה כוונת הטבה כספית, מכל מקום לא עליהם הטרוניה, כל עוד היו הדברים כתקנם. אך מה על מי שפעלו אחרת, שלא על פי החוקי והראוי, וראינו כי פרשה זו, שומו שמים, הגיעה עד פלילים? מי היה מאמין שנושא מעין זה יידרדר במקרים רבים ובגוונים שונים לשפל המדרגה, וממתוק יצא עז? והוא רחום יכפר עוון.
כאמור, מצטרף אני לדעת חברתי, וגם לתקוה כי יופקו לקחים, ולא יישנו מקרים כאלה.
ש ו פ ט
לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה.
ניתן היום, ט' בכסלו התשע"א (16.11.10).
ש ו פ ט ת | ש ו פ ט ת | ש ו פ ט |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה